תחושות הגוף הן הדרך של הגוף לבטא מה באמת קורה ולי ואיך אני באמת מרגיש. התמקדות היא טכניקת מודעות להקשבה פנימה ויצירת שיתוף פעולה של הגוף עם הנפש והרוח.
אני פשוט לא מצליחה לקבל החלטה פשוטה. לדעת מה נכון לי, לעשות כבר את הצעד, לא לחשוש כל כך, לדעת מה אני שווה, להאמין בעצמי!... אני מרגישה שיש בי הרבה יותר עוצמה ממה שאני מצליחה לבטא... יש שם תחושה ברורה של משהו שבולם אותי, אבל אני לא מצליחה להבין מה זה. תחושה משמעותית, לא הגיונית לפעמים, וקשה לתיאור או להסבר נקראת "תחושה מורגשת" (פרופ` יוג`ין ג`נדלין) ניתן לחוות אותה בגוף הפיזי שלנו ואם נתבונן בה בעזרת תהליך "התמקדות", נוכל דרכה להבין מה הגוף מנסה לספר לי, נוכל לשמוע את המסר של הקול הפנימי העמוק ביותר שלי, מהישות היודעת שבתוכי, ונקבל את הטיפ המדויק ביותר להמשך ההתפתחות שלנו.
רגשות ותחושות מטרידים ניתן לאתר בגוף. אם נפנה אליו את תשומת הלב, נוכל להבחין בזרם בלתי פוסק של תחושות שמתעוררות בו. חלקן רגשיות וחלקן יותר פיזיות. ויש, אולי, גם אחרות, שקשה יותר להגדיר. בטן שמתהפכת, גרון שנחנק או רגליים שקופאות במקומן - לתחושות מהסוג הזה יש משמעות. תחושות פנימיות בגוף הן כמו יוני דואר. הן עשויות לשאת עמן מסרים עמוקים מהתת מודע, אלא שאם אין שם הקשבה מיוחדת שמאפשרת את הדרך, המסר לעולם לא יגיע.
כל מה שמתעורר בחוויה הפנימית בגוף שלנו יכול להיות לינק אל הפחדים שעדיין לא הודינו בהם, אל המקום שחושש מפני שינוי, אל תחושה פנימית ברורה של מה שמתאים ונכון לי. כאשר לא מכירים ביכולתו של הגוף לתקשר על ידי תחושות, ההיגיון הבריא יכול לחסום את המידע מלצוף אל המערכת המודעת, בדיוק כמו הודעה חשובה שתוכנת הדואר מזהה בטעות כזבל.
הסיבה העיקרית לכך שרובנו דוחקים את התחושות הצדה היא שלא תמיד נעים לחוש אותן. מפחד, מזעם, או מכאב עדיף להימנע, וכשהם מופיעים אנחנו מעדיפים שלא לחוש. חיות בטבע לא היו שורדות ללא התייחסות לתחושות פנימיות. זברה בסוואנה תברח מאש בוערת, לא מכיוון שהיא מבינה שמדובר בסכנת חיים, אלא מתוך תגובה אינסטינקטיבית של הקשבה לתחושת הפחד שמתעוררת בה. פחד הוא תחושה חשובה, הוא אחראי לשמור עלינו. בזכותו יש סיכוי טוב יותר שנשרוד. בפיזי אנחנו מבינים את זה. ברגשי אנחנו לא מייחסים לזה חשיבות.
כשתחושות פנימיות אינן מקבלות תשומת לב או רשות להשתתף בשיחה, הן מתעצמות ובולמות אותנו מלנוע קדימה. הן חייבות. הסורק הפנימי שלהן איתר אש במרחק שמהווה איום. ההיגיון שלנו יכול לטעון שאין להן משמעות, שהן יוצרות רק סבל, שכדאי להתעלם מהן. אבל התחושות רק מתעצמות כיוון שהמסר לא עבר, והן חייבות להמשיך לדאוג לנו. וכך, מתוך מנגנון זהירות הישרדותי העוצמה עולה ועולה וכך גם ההתנגדות, ומתוך המאבק הפנימי הזה נוצרים התקפי חרדה, פחד גבהים, חוסר בטחון, דיכאון ודכדוך.
במקום להתאמץ להרגיש אחרת, אנחנו יכולים פשוט לעצור, להרפות מעט ולפנות פנימה אל התחושה הלא נעימה או הלא ברורה ולהקשיב לה. אם נרשה לה להיות כפי שהיא, להתפתח, להתהוות ולגלות את כל כולה, במלואה - משהו בתוכנו יזוז וישתחרר. משהו ישתנה. פתאום נבין משהו, או שמשהו יתבהר, ישתחרר.
כשהשכל מתבונן בגוף
כדי לבוא במגע עם המרחב הפנימי הזה, יש להיכנס למצב תודעה של התבוננות שקטה ובלתי שיפוטית בגוף. התחושות הפיזיות יכולות להיות העוגן שלנו, אבל רגשות, דימויים, מילים, וזיכרונות בעלי משמעות הם חלק מהשפה הלא שכלית הזאת, והופעתם יכולה לסמן לנו שאנחנו במקום הנכון. יש להרפות ולהניח לכל מה שבא לצוף מעלה, להכיר בזה ולשהות שם, בלי סיבה הגיונית, ורק מפני שזה מה שמופיע שם ודורש את תשומת הלב שלנו עכשיו.
תהליך כזה קשה לתאר. הוא כל כך חוויתי ולא צפוי, ובכל זאת יש לו שתי תוצאות ברורות: תובנות חדשות ותחושה של הקלה ושחרור. נוכל, למשל, להרשות לעצמינו לחוש פחד ממשהו כפי שהוא מופיע בגוף, נתבונן בתחושות וניתן להן מקום בתוכנו. כשהשכל מתבונן בגוף, מכיר במה שיש שם ולא מתנגד, מתרחש איזה איחוד או סנכרון בין החלקים. התחושה סיימה את תפקידה, המסר נמסר והתקבל. עצמת הפחד ירדה משמעותית ופתאום אני מבינה בדיוק מה עלי לעשות. זה כל כך חד, חי וברור שאני לא יודעת איך לא ראיתי את זה קודם!
גם בתוך הוריקן של מחשבות ואינפורמציה, הגוף יוכל להציף אל פני השטח את המידע המשמעותי ביותר עבורנו. במצב כזה, תחושתנו לגבי הנושא תשתנה ומידע ותובנות חדשות יפתיעו אותנו. תהליך ה"התמקדות" הושלם. אני שלווה רגועה ונינוחה.
התמקדות היא שיטה טיפולית ודרך חיים המסייעת לריפוי מצבים רגשיים, לטיפול בחסימות ולהנעת תהליכי שינוי.
קורס בוקר ללימוד
התמקדות יפתח בימי רביעי במהלך חודש פברואר
פרטים נוספים באתר של נוגה מיבר: http://www.hitmakdut.info